“היו הרבה. אבל אני חושבת שהרגעים הכי קשים הם אלו שבהם את צריכה לעמוד מול המצלמה ולהגיד משהו שכל עם ישראל מרגיש – ואת לא יכולה להרשות לעצמך להתפרק. את צריכה להיות חזקה בשבילם.
ביום שבו נהרג מישהו שאת ראיינת יום קודם, או ביום של פיגוע… את לובשת את ‘הז’קט המקצועי’ – אבל הלב בפנים לפעמים צועק.
מה שעוזר לי להתמודד זה הידיעה שזה לא עליי – זה עליהם. על הצופים. יש לי תפקיד. יש לי אחריות.”